"עם כל מה שקיים
Dōgen
אני מטפלת בפסיכותרפיה גופנית מבוססת מיינדפולנס בגישות האקומי וביוסינתזה.
שיטות אלה רואות את הגוף והנפש כמערכת אחת חיה, לומדת ומתפתחת ששואפת מטבעה לצמיחה וריפוי.
העבודה נשענת על עקרונות האקומי: נוכחות אוהבת, מודעות קשובה למה שמתרחש ברגע הזה,
וכבוד לקצב הטבעי שבו תהליכים נפשיים מתגלים ומשתנים.
חוויות חיים, ובעיקר חוויות מוקדמות, נצרבות בגוף ובתודעה ומשפיעות על האופן שבו אנו מרגישים, תופסים את עצמנו ואת האחר ומגיבים לחיים. פצעים מוקדמים פוגעים בתחושת הערך העצמי, בביטחון הקיומי וביכולת ליצור קשרים משמעותיים.
בטיפול נוצר מרחב שבו מתאפשרת התהוות של חוויות חדשות, חוויות 'מתקנות' שהיו חסרות בשלבי ההתפתחות של הילדות. חוויות שאינן רק במחשבה אלא נחוות גם בגוף ונצרבות במערכת העצבים.
דרך המסגרת הטיפולית נבנות בהדרגה תבניות פנימיות חדשות, יותר חופש בחירה, תחושת ביטחון וקשר חי
עם עצמי ועם העולם.
אדם צריך מקום שיוכל לפתוח בו את ליבו, מרחב שבו הוא יכול להביא את מה שנוכח:
הפחד, הכאב, הבלבול, הבושה, הכמיהה, מתוך הביטחון שכל מה שקיים בתוכו הוא לגיטימי, אנושי, ראוי להקשבה.
ריפוי מתרחש במפגש, לא בטכניקה, לא בידע חיצוני, אלא במקום שבו שני אנשים נפגשים באמת:
בקשב, בנוכחות, בנשימה משותפת. כשנוצר מרחב בטוח, עדין ומאפשר, משהו בפנים מתחיל להרפות ולהיפתח.
אני מאמינה בתקווה. גם כשנדמה שהדרך סגורה או שהלב כבד מדי, יש תמיד פתח קטן של אור. תזוזה עדינה. נשימה.
משהו שמסכים להמשיך. משם מתחיל ריפוי.
הגוף הוא הבית הראשון שלנו והשער אל העצמי האמיתי.
בתוך הגוף מצוי ידע שאינו מילולי: תחושות, תנועות, פעימות, כיווצים והתרחבויות. כל אלה מדברים את האמת שלנו באופן שאי אפשר לזייף. אני מקשיבה לשפה הזו ומזמינה מטופלים להקשיב לה.
במפגש הטיפולי אנו מאטים יחד, מקשיבים למה שעולה במילים, לסיפור, אך גם למה שמופיע בגוף, מתוך נוכחות חומלת ומכבדת.
אנו מתבוננים במה שנוכח כאן ועכשיו ומה מבקש שינוי.
כשהסיפור פוגש את הגוף, נפתח שער לשינוי חווייתי עמוק.
לעיתים העבודה היא בדיבור, לעיתים בהפניית תשומת הלב פנימה, ולעיתים דרך התנסות חווייתית שמאפשרת למשהו חדש להיוולד מבפנים.
זהו מסע עדין וחי שמונחה על ידי התבונה הפנימית.
מה קורה בטיפול
